איך מגדלים כלבי נחייה

מדריך הוא אחד מ"מקצועות העזרה" של הכלבים, בהם הכלב קרוב ככל האפשר לאדם במשפחתו. לפני שלוש שנים קיבלה נטליה זייקינה לברדור צהוב בשם ז'אק במרכז ההדרכה והצינולוגי "כלבים-עוזרים לנכים". וכך התחיל הסיפור שלהם.

המשפחה של נטליה, לדבריה, היא הרגילה ביותר: בעל, בן מתבגר, ועכשיו גם ז'אק. עבורם, הוא חבר מלא במשפחה ש"הכל סובב סביבו".

נטליה וכלב הנחייה ז'אק

בעלה של אנדריי גם הוא עיוור. הוא עובד בספרייה לעיוורים, עושה דיגיטציה של תקליטי ויניל. "יש עותקים כל כך ישנים שאתה אפילו לא יכול למצוא באינטרנט", מסבירה נטליה. - לעתים קרובות אלו סוג של הקלטות של קונצרטים, אופרות. בספרייה יש מחלקת דפים, אנשים באים ולוקחים דיסקים כדי להאזין לכל זה באיכות טובה. ואנדריי פשוט עושה אותם דיגיטאליים."

נטליה הכירה את בעלה בעבודה, ואז שניהם עבדו במוקד טלפוני. העבודה הייתה בבית, אבל פעם בחודש הייתי צריך להגיע למשרד. "באחת הפגישות האלה נפגשנו. ואז, על בסיס רגעי עבודה, הם התקשרו, ואז זה הפך למשיכה הדדית, ואז למשפחה", נזכרת נטליה.

הבן דניס רואה, הוא בן 16. הוא מסיים את כיתה ט' ועוסק בהתלהבות בריקודים סלוניים ספורטיביים, בעל כיתה ב' גבוהה למדי. למרות שעדיין לא החליט על בחירת המקצוע: הוא אומר שהעיקר לא לשבת במשרד.

Denis

נטליה עצמה עובדת כמאמנת עסקית בפרויקט Dialogue in the Dark.

- אנשים רואים צוללים לחושך מוחלט. ברגע שנמצאים במצב מלחיץ - אחרי הכל, הראייה שלהם "כבה" לזמן מה - החניכים חייבים להתמודד עם המשימות שאנו נותנים להם", אומרת נטליה על עבודתה.

צוותים ממגוון חברות ומפעלים מגיעים ללמוד, אפילו ממרכז ההדרכה Skolkovo. משימות יכולות להיות גם משעשעות (לדוגמה, צור סמל של הצוות שלך בחושך מוחלט), וגם רציניות יותר.

- המשימות האלה אינן כל כך פשוטות, - מעירה נטליה. - אנשים, המשתמשים רק באיברי המגע והשמיעה, חייבים להסכים ביניהם.

"אני זוכר שאחרי הסמינר אמר הבוס של אחת החברות: "עכשיו אני אנהל את כל המשא ומתן בחושך. כבה את האור במשרד שלי, כי זה כל כך מחמיר הכל. תפיסת אחד את השני."

נטליה משווה את הופעתו של ז'אק במשפחה להופעתו של ילד שני: "כשהוא הגיע אלינו, לשבוע - אני לא צוחק - לא היה לי זמן לאכול. התעסקנו סביבו כל כך, הלכתי אחריו, צפיתי במה שהוא עושה. ואז: הו, ז'אק התעטש! מיד רצנו להתקשר לווטרינר כדי לברר אם זה תקין. ובכן, הוא כנראה התחכך בנו, ואנחנו - נגדו. השבוע, כמובן, היה סוער. ואז הם התרגלו לזה."

בעלה של נטליה, אנדריי, עם ז'אק

Jacques השתלב בצורה מושלמת עם אורח החיים המשפחתי.

- אתה חוזר הביתה, הוא פוגש אותך, הכי משמח. כשאתה יוצא אתה אומר לו: "אני הולך לעבודה" - וזהו, הוא מבין, הוא הולך למקום. אתה בורח מהעבודה, אתה חושב: "אנחנו חייבים לצאת עם הכלב". מי שנכנס ראשון יוצא. הכל, באופן כללי, סובב סביבו."

איזה סוג של כלב זה?

נטליה יכולה לדבר על ז'אק במשך זמן רב ובהנאה, במיוחד מציינת את מזגו ה"פילוסופי": "יש לנו לברדור מוכר שמוכן לשאת בקבוקי פלסטיק כל הזמן, לזרוק אותם אליו לפחות כולם. יום ארוך. וז'אק בורח פעמיים בשביל צעצוע - ועומד, מסתכל, מביע בכל המראה שלו "זה כל מה שאתה רוצה ממני?" והולך לעשות משהו יותר "אינטלקטואלי" - להריח פרחים, לכרסם מקל.

הבעלים הראשי של ז'אק היא נטליה, אבל יש לו גם יחסי ידידות עם בני משפחה אחרים.

- מאת אנדריי, הוא מחכה יותר לחיבה: ללכת, לטייל. אל תעבוד איתו. עם דניס הם "בתנאים שווים", כמו שני גורים, מתעסקים.

Jacques

ז'אק לוקח את המאהבת שלו לחנויות, למספרה, לשוק ולשבילי ההליכה.

- עכשיו הבוץ יירד, נלך במישור ההצפה, שם יש לנו יער, פארק, דרך ארוכה לאורך הנהר. אם אני הולך עם מישהו שיכול לראות, אז אני נותן לז'אק ללכת כדי שהוא ירוץ תחת השגחה, - אומרת נטליה.

במחוז ז'אק, כמעט כולם כבר יודעים, ולעתים קרובות עוזרים לנטליה במידת הצורך.

- אני הולך לאותם מקומות. כאלה שהם צעקו: "איפה אתה עם הכלב? צא!" - לא היה לי. אבל פעם אחת היה מקרה. אני הולך למספרה, יש חדר מניקור, אנחנו תמיד הולכים עם ז'אק, המאסטר מרשה. הוא משקר, מחכה לי. ואיכשהו היא פתחה את הדלת כדי לאוורר החוצה, וז'אק הוציא את פניו החוצה. גברת הלכה במקום, ראתה את ז'אק, צעקה: "איזה מין כלב זה?! זה בעצם מספרה! איכשהו הצוות הרגיע אותה - כולם אוהבים את ז'אק שם. הם הסבירו שזה היה כלב נחייה. אבל זה קורה לעתים רחוקות. זוהי תפיסה אישית של כלבים על ידי אנשים, - אומרת נטליה.

ברחוב, עוברי אורח מגיבים לאדם עם כלב נחייה בצורה מוזרה.

- מסיבה כלשהי, הם מתקשרים עם הכלב, ולא איתי, - אומרת נטליה. - לעתים קרובות הם משבחים: "ילדה חכמה, את מובילה את אמא שלך!" או "תבקש" ממנו: "קח את אמא ישר, לך ישר". אנשים לא באמת יודעים כלום על מדריכים. יש לנו ציוני דרך במסלול, ספסל, למשל. הוא מוביל אותי אליו, ואני מכוון את עצמי לפיו – אני מבין איפה אנחנו נמצאים עכשיו ולאיזה כיוון נמשיך. ואנשים חושבים בדרך שלהם, הם מתחילים לצעוק לי: הם אומרים, הכלב רצה לשים אותך על הספסל, אבל התעלמת מזה, איך זה יכול להיות. רגעים מצחיקים כאלה קורים.

נטליה וז'אק בטיול

אני מוביל אותך

Jacques נלהב מהעבודה שלו.

- אנחנו הולכים איתו לסופר. מגשים ושוק שלם מוצבים שם באביב. וכשז'אק מוצא את עצמו במרחב חדש אחרי החורף, הוא אבוד: איך ללכת, לאן? הכל השתנה כל כך. ואם אנשים עולים, מציעים עזרה, מלווים אותו למקום הנכון, הוא מודאג, תוקע אותי באף: הם אומרים, למה אנחנו צריכים עזרה?

או, לפעמים, אנחנו עומדים במעבר החצייה, ה"ביפר" ברמזור לא עובד, ואני לא מסרב אם הם מציעים לעזור לחצות את הכביש. וז'אק שוב דואג: "נו, מה זה? ובכן, אני מוביל אותך, למה אנשים עוזרים לנו?"

נטליה זאק לא לוקחת עבודה: היא צריכה לנסוע ברכבת התחתית בשעות העומס, חבל לגרור את הכלב לתוך ההמון. "כבר שברו לי את המקל כמה פעמים, אני לא רוצה שידרכו שם על ז'אק, ידחפו אותו". נטליה עצמה כבר התרגלה לקהל, כי לפני ז'אק היא נסעה לבדה.

הכלב התגלה גם כעוזר טוב בבית ובמטלות הבית.

- נעלי בית בבוקר מביא, אני מבקש ממנו להעלות משהו. ואם דברים קטנים, אותו עגיל נפל, או פיסת נייר, אני שואל: "תראה לי". הוא ניגש, מצביע באפו, ואני כבר מעביר את ידי לאורך האף ומוצא אותו. ואיכשהו היה מקרה: הצ'ק אבד איפשהו. אמר הבעל: ז'אק ניגש ומנקר את לוע - הוא הביא פיסת נייר לפיו. איפה אספת את זה? לא ברור. אבל איכשהו הוא הבין את זה בעצמו והביא לידיו את מה שהם מחפשים."

ז'אק הוא כלב ממושמע: הוא אף פעם לא נובח בבית, אבל כשהמשפחה הולכת לפנסיון ליד מוסקבה, הוא "לוקח לו את הנשמה."

- יש חופש: יער, נמלים, קיפודים… אתה הולך איתו מוקדם בבוקר, כשלא חם, ואנשים עוסקים בהליכה נורדית. הוא כבר איפשהו במרחק, הוא מריח אדם ונובח. כנראה, הטבע מתנהג כך, השומר מתעורר בו.

Be my eyes

מלבד ז'אק, לנטליה יש תחביבים נוספים. לעתים קרובות היא הולכת לתיאטרון הפרובינציאלי של מוסקבה, שם הועלו כמה הופעות עם תיאורי אודיו. את הפרויקט הזה מובילה השחקנית אירינה בזרוקובה, שקיבלה במיוחד מקצוע שני - פרשן אודיו. נטליה אוהבת שהיא עושה את זה בצורה מאוד מוכשרת, ברור.

- מוזיאונים עושים עכשיו גם הרבה טיולים לעיוורים: כדי להיות מסוגלים לגעת, ועם איזה תיאור מילולי מיוחד. כדי שהמדריך לא רק יוביל: הסתכל שמאלה, הסתכל ימינה, כלומר, הוא מתאר הרבה במילים.

הרבה פעמים תופסים כגיבורים שבכל יום שיש לנו מאבק, אנחנו תמיד מתגברים על משהו, או כחלק, בלשון המעטה, לא מספק. נראה להם שאנחנו לא שומעים טוב ומבינים שצריך לצעוק, שיש לנו תפיסת עולם צרה ובאופן כללי אנחנו עניים, אומללים. ובכן, איך להתייחס כשהם עולים לרחוב ומתחילים להתחרט: "אוי, מה שלומך, מסכן, הולך? אה, אתה עדיין הולך לעבוד? כן, ובפרובו? זו זוועה! אתה לא יכול למצוא את זה קרוב יותר?" אני לעצמי: טוב, כן, אלא אם כן אתה מוכר דירה, תתקרב לעבודה. יש אנשים שאומרים: "כן, לא הייתי מסוגל לחיות ככה בכלל!".

ולפעמים, להיפך: "אוי, אתה גיבור, כל הכבוד!". ומתחילים לטעון שצריך להקים כמעט אנדרטה, על זה שאני הולך לעבודה כל יום. אני מנסה להסביר לאנשים שאלו חיים נורמליים. אנחנו אותם אנשים כמו אחרים, עם האינטרסים שלנו. כולם צריכים לחיות, לעבוד, לגדל ילד, לפתור בעיות חיים רגילות. כן, יש לנו כמה קשיים טכניים. מצא את הבניין הנכון, גלה את הצבע, הצורה, אם אי אפשר לגעת בו עם הידיים. משהו לקרוא. בצע רכישות בסופר. עכשיו, תודה לאל, יש התקדמות: אתה יכול ללכת לסופר, ואם מכירים אותך שם, ניגש אדם ועוזר, עובר איתך בחנות, עוזר לך לבצע רכישות. ננקטים צעדים: אותה "סביבה נגישה", עבודה עם התשתית של העיר.

והנווטים שלי הם מקל הליכה וז'אק, אני לא משתמש ביישומים כאלה, אבל רבים כן.

אפליקציית "Be My Eyes" הופיעה כעת. עובדים שם כמה מאות מתנדבים, אפשר להתקשר בכל שעות היום והלילה, והאדם שפנוי עכשיו יכול להבהיר כמה נקודות. לדוגמה, מציאת דבר מסוים דרך מצלמת טלפון נייד, קריאת מדריך מנייר או תווית, מציאת התרופה הנכונה בערכת עזרה ראשונה - זה עשוי להיות נחוץ כאשר איש אינו בסביבה. לאחרונה הכנתי סלט, הייתי צריך למצוא צנצנת תירס, וביקשתי עזרה: אני מכוון את המצלמה - פעם הראיתי צנצנת, שתיים - כן, הנה תירס. זה נראה כמו רגעים קטנים, אבל בגדול, החיים מורכבים מזוטות כאלה. וכאן אנחנו צריכים לפעמים עזרה כזו, על זוטות. וזה נהדר שזה קיים עכשיו.

הופעתן של טכנולוגיות חדשות בהחלט משפרת ומפשטת את החיים, אך עדיין לא ניתן להחליף בהן עוזר ארבע רגליים אדיב וחם. זה מצוין על ידי הגיבורה שלנו, ואנשים עיוורים אחרים שיש להם כלבי נחייה. בסך הכל, זוגות כמו נטליה וז'אק, המרכז "כלבים-עוזרים של נכים" משחרר כעשרים בשנה. מדובר בארגון צדקה, כלבי נחייה ניתנים לעיוורים ללא תשלום. טיפוח, חינוך ואימון של כלב נחייה הוא עבודה אינדיבידואלית קפדנית. תוכלו לקרוא על איך חיים וגדלים כלבי נחייה לעתיד, למי הם עוזרים בהמשך, וכיצד תוכלו לעזור באופן אישי, תוכלו לקרוא באתר האינטרנט של המרכז: www.guidedogs.ru