חמצת הריון ורופאים

אמא 2023
חמצת הריון ורופאים
חמצת הריון ורופאים
Anonim

דריה אנדריבה נכנסה להריון כשהיא הניקה את בנה הראשון, אבל אז משהו השתבש… מה חוותה אישה עם החמצת הריון? איך הרופאים מתייחסים אליה? ברשות דריה, אנו מפרסמים את הסיפור שלה.

"הרגשתי שאני משתגע". סיפור פרנק על הריון שהוחמצ
"הרגשתי שאני משתגע". סיפור פרנק על הריון שהוחמצ

אוקטובר הוא חודש המודעות לאובדן לידה, ובאוקטובר הזה סוף סוף הרגשתי את הדחף לספר את הסיפור שלי (סוף סוף - כי בשבילי, הרצון לספר הוא הסימן שזה לא כואב יותר).

לפני חמש שנים, כשהבן שלי היה בן שנה ושמונה, נכנסתי להריון שני, ובשבוע השמיני התברר שההריון הזה קפא: התחלתי להבחין, היו ימי חופש, שום דבר לא עבד, נרשמתי לאולטרסאונד לאיזו מרפאה פרטית מפוקפקת - והאולטרסאונד הראה שאין דופק, ושק ההריון התאים לשבוע החמישי להריון. אין סיכוי.

הגינקולוג חשב שצריך לאשפז אותי מיד ולנקות אותי. לא רציתי להתאשפז (אני נורא מפחדת מבתי חולים, והנקתי), וחוץ מזה בכלל לא היה ברור לי למה צריך לעשות איתי משהו אם כבר התחיל תהליך של הפלה ספונטנית. כששאלתי את השאלה הזו לרופאת הנשים, היא התחילה לצעוק עליי שאני אמות בקרוב אם לא אלך מיד לבית החולים וש"כבר יש לי ריח של מוות". שילמתי עבור הביקור והלכתי. לא היה כוח להישבע.

בערב, בעלי חיפש בגוגל וגילה שרפואה מבוססת ראיות ממליצה במקרים כאלה להישאר בבית, לשתות איבופרופן נגד כאבים וללכת לבית החולים רק עם סימנים של זיהום חיידקי (חום גבוה, מוגלתי פריקה, ריח ספציפי).

אבל אז זה לא הספיק לי להירגע. אז, בעקשנות של למינג, הלכתי לרופא נשים שני - הפעם למרפאה שפחות או יותר הכרתי והשתמשתי בה.

הדבר הראשון שהרופא שאל אותי היה "למה אנחנו מסתובבים עם הריון שהוחמצ כבר שלושה ימים??" (איך אני שונא את התוספת הפטרנליסטית הזו "אנחנו"). שאלתי למה אנחנו. היא אמרה "בסדר, אתה. למה אתה…. ". סיפרתי לה על פרוטוקולים אירופיים. היא אמרה שהיא מזעיקה לי אמבולנס. אמרתי שאני לא אלך לשום מקום. היא אמרה שאז היא לפחות תבדוק אותי. כשהתיישבתי על כיסא, היא אמרה "דקה ", עזב לא חזרתי הרבה זמן. שכבתי חצי עירום על הכיסא המטופש הזה, דם מטפטף למחבת מדי פעם. היה לי מאוד קר, מאוד נגעל, ולא הבנתי בכלל מה אני עושה כאן. כמה פעמים עלתה בי המחשבה לקום, להתלבש ולברוח, אבל משום מה נראה היה שצריך בדיקה.

הרופא חזר, בדק אותי, הרגיש משהו, אמר שהכל רע מאוד וצריך אשפוז. מה בדיוק היה רע, היא לא יכלה להסביר. אבל היא אמרה שאקבל אלח דם ואמות. אמרתי שאני מכיר את הסימנים של אלח דם, וכרגע בהחלט אין לי אלח דם וקרוב לזה. ואם זה יתחיל, יהיה לי זמן להזמין אמבולנס. ואז היא אמרה שכנראה יש לי פתולוגיה, ואם לא תגלה עכשיו למה ההריון הזה נפסק, אז זה תמיד יהיה כך. אמרתי לה שזה לא כך, ולפי הסטטיסטיקה עד 20% מההריונות קופאים, וככלל זה נובע מפגם גנטי בעובר, ולפי הפרוטוקולים אמור לחפש פתולוגיה אחרי כמה מקרי מוות ברצף, ולא אחד (היה לי מזל גדול, שזה היה ההריון השני שלי, והצלחתי לקרוא כמה ספרים ולהבין מה זה מה). זו הייתה שיחה טיפשית וחסרת טעם לחלוטין, היא הסתיימה בכך שחתמתי על ויתור על אשפוז והלכתי הביתה מתייפחת.

לא ממש סיפרתי לאף אחד על ההריון כי המעגל החברתי שלי באותה תקופה היה מאוד רעיל ולא רציתי להקשיב לכל מה שאנשים חשבו שהם יכולים לספר לי על זה. יתרה מכך, לא רציתי לדבר על האובדן. באחד הימים האלה, בין מתייפחות לרופאי נשים, גם הצלחתי ללכת לעבודה כדי שכולם יחשבו שהכל בסדר ולא הייתי צריך להסביר כלום לאף אחד.

הייתה לי הרגשה שאני משתגע, שקיומה של רפואה מבוססת ראיות הוא חלום. כי הרופאים הכחישו בעקשנות את קיומן של כל אופציה מלבד "אשפוז מיידי וניקוי מיידי". הרגשתי כאילו אני בחלום רע. עכשיו אני יודע שזה נקרא הדלקת גז.

באותו ערב, בייאוש, כתבתי פוסט לקהילת ה-livejournal "lyalechka", ובאופן בלתי צפוי הם תמכו בי מאוד ועזרו לי מאוד. התברר שיש הרבה נשים שעברו את זה, שגינקולוגים הם ממש מטומטמים, ולא חלמתי על רפואה מבוססת ראיות. שאני לא מת, ושכן, אתה יכול פשוט להישאר בבית ולחכות עד שתהליך ההפלה הספונטנית יסתיים.

כמה ימים לאחר מכן, הדימום הפסיק, והלכתי לעשות אולטרסאונד לרופא הנשים השלישי ברציפות (אולטרסאונד בקרה זה נחוץ כדי לבדוק אם נשאר משהו בחלל הרחם). בעלי הלך איתי. כשהגעתי לשם, פתאום הבנתי שאני לא יכול לצאת מהרכב, והתחלתי לבכות בטירוף מפחד. סוף סוף הגניקולוג השלישי התברר כתקין, גם האולטרסאונד התברר כתקין, הכל התברר כתקין. ולמה לא הלכתי לכל מקום עם בעלי מההתחלה? אני לא יודע. האופציה הזו פשוט לא עלתה לי בראש, בכלל לא עלה בדעתי שמשהו יכול להשתבש, אני רק צריכה בדיקה, הייתי כבר מאה פעמים אצל רופא הנשים, הלכתי כל הזמן לרופאים הריון ראשון ועשה עבודה נהדרת. רק בדיקה. במרפאה בתשלום. בשביל הכסף שלי. אבל לא, זה יהיה קל מדי.

הייתי רחוק מהכל די הרבה זמן - חלמתי שאני בהריון, שהתינוק דוחף לי בבטן; אבל באופן כללי, הייתי מאוד רגוע לגבי האובדן עצמו. לפעמים ההריון קופא בשלב מוקדם, לא ניתן לעשות דבר בנידון, וזו לא אשמתי. מה שאני לא יכול להקל ראש זה האנאלפביתיות הרפואית המוחלטת.

  • אני לא מבינה מדוע בעלי, פילולוג קלאסי בהשכלתו, יכול להבין את הבעיה טוב יותר מרופא מוסמך.
  • למה אני, מעצב גרפי בהכשרתי, יכול להכיר את הפרוטוקולים המודרניים ולספר אותם מחדש בשפה מובנת, אבל רופא לא יכול.
  • למה שילמתי בצייתנות על החרא הזה ועזבתי בשתי ההזדמנויות.
  • למה אין מנגנון להתלונן על פרש כל כך אומלל, או אפילו עדיף לתבוע, כדי שאנשים שיכולים לומר "אתה מריח כמו מוות" לעולם לא ייגשו שוב לחולים חיים.

אני פשוט לא יכול להתגבר על זה.

מאמר מקורי

נושא פופולרי